סקירת האסכולות השונות בהוראת פיתוח קול וההבדלים ביניהן

פעמים רבות שומעים או קוראים על אסכולות שונות בפיתוח קול, כמו "האסכולה האיטלקית", "האסכולה הגרמנית" או "שיטת בל-קנטו" וכדומה. בבואנו לבחון את משמעות המושגים האלה ואת הרלוונטיות שלהם לגבי העבודה הווקאלית שלנו, חשוב מאוד לדעת ולהפנים, כי גם אם קיימים הבדלים מסויימים בין גישות שונות לפיתוח קול, הרי שטעות תהיה לחפש מורה, מוסד או דרך לימוד, ע"פ "הכותרת" המופיעה מעל לשיטה זו או אחרת. חשוב לזכור שלכותרות "אסכולה גרמנית" או "אסכולה איטלקית" וכדומה - אין בסיס מדעי או תיאורתי ברור, ואין הסבר מתימתי בשום ספר לימוד, המתאר בדיוק שיטות אלה או אחרות. כל מי שעוסק באופן מקצועי ואמיתי בתחום הזימרה, יודע מנסיון, שפעמים רבות, לאותה הכותרת, יש משמעות שונה ולעתים אפילו הפוכה, שאותה "מרכיב" המורה או האומן, ומקנה לה את האלמנטים המיוחדים ע"פ ראות עיניו. כשמסתכלים על עולם האופרה, אמנם ניתן לראות התפצלות סכמטית גסה למס' סגנונות שירה, אבל לכך נכון יהיה יותר להתייחס כאל שיטות או מאפייני ביצוע הנובעים מהשפעות כגון האופי הפונטי של שפת האם של המבצע, הרפרטואר המבוצע בד"כ באיזור ממנו מגיע המבצע ועוד. פחות ניתן לומר כי מדובר בהבדלים משמעותיים וקנוניים בדרכי הזימרה, התמיכה וההוראה. לדוגמא, מקובל לייחס לכותרת "אסכולה גרמנית" מאפיינים כגון שירה צרה, ממוקדת, בעלת פוזיציה ישרה ושטוחה, ופישוק שפתיים צר או מכונס בזמן שירה. לפי שיטה זאת, יחשב קול צר ומתכתי כבעל "גוון גרמני". לעומת זאת, מקובל לייחס לכותרת "אסכולה איטלקית" מאפיינים כגון שירה משוחררת ופתוחה, שימוש בהפקה של קופרטו, פתיחה רחבה של הפה ומשחק בצבעי הקול. לפי שיטה זאת, יחשב קול משוחרר וחם שגווניו עשירים ומתוקים כבעל "גוון איטלקי". ה"אסכולה הרוסית" מאידך, מתאפיינת ע"פ המקובל, בהפקה צלילית עמוקה, כהה ואחורית, ובעלת רזוננס חזה גדול.

באופן פרקטי, כאשר תלמיד מחפש להקנות לעצמו טכניקה ע"י לימוד פיתוח קול, חשוב שיזכור כי אין תחליף או דרך קיצור במסלול הנסיונות. כותרת זו או אחרת של שם אסכולה אינה מבטיחה לתלמיד טכניקה שבהכרח תתאים לו, או מורה שבהכרח ימצא את הדרך לעזור לו. כפי שכבר הזכרתי קודם - יש למצוא מורה או דרך ע"פ ההתאמה האישית לגוף התלמיד, לנטיות התלמיד ולמצב הסובייקטיבי של התלמיד.